החלטה בתיק בש"פ 2675/11

           בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) מיום 28.3.11, לפיה יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.        בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 15.3.11, יוחסו לעורר עבירות שוד בנסיבות מחמירות, החזקת סכין ואגרופן, הפרעה לשוטר והדחה בעדות. על פי הנטען, ביום 5.3.11, בשעה 02:30 לערך, הגיעו העורר ושני אנשים נוספים לחנות הנמצאת בתחנת דלק, הממוקמת בכניסה לכפר בו הם מתגוררים, במטרה לשדוד את עובד החנות. העורר זרק אבן על דלת החנות האוטומטית בכדי לפתוח אותה. כשהתנפצה הדלת, נכנסו פנימה העורר ונאשם נוסף שבכתב האישום כשהם עוטים על ראשם רעלות. העורר ניגש למתלונן, עובד החנות, כיסה את עיניו ולפת את צווארו, תוך שהוא משמיע איומים שאם לא ייעשה כדבריו, יהרוג אותו. לדרישת העורר, מסר לו המתלונן את מפתחות הקופה, ממנה נטל העורר כאלף שקלים. בהמשך, נטל מספר חפיסות סיגריות והשניים עזבו את החנות. ביציאה מהחנות הצטרף אליהם אדם נוסף, שהמתין ותיצפת מחוץ לחנות בעת השוד, והשלושה נמלטו מהמקום. מאוחר יותר, הם נעצרו על ידי רכב משטרתי, לאחר שניסו להימלט דרך שביל עפר.

2.        נגד העורר ואחד השותפים הוגש כתב אישום, אליו צורפה בקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים. בהחלטתו מיום 28.3.11, קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) את הבקשה. בעניינו של העורר, קבע בית המשפט כי יש די ראיות לכאורה הקושרות אותו לביצוע המעשים המיוחסים לו, בהסתמך על הודאתו בחלקו בשוד ותוך דחיית טענות סנגורו בדבר הסתירות הקיימות בעדויות. בשלב השני בחן בית המשפט את מידת המסוכנות הנשקפת מהעורר ואת חלופות המעצר המוצעות. נקבע כי העבירות המיוחסות לעורר מעידות מעצם טבען על מסוכנותו ולפיכך קיימת עילת מעצר נגדו. בבחינת חלופת המעצר, עמד בית המשפט על נסיבותיו האישיות של העורר, אדם צעיר, שניהל אורח חיים נורמטיבי עד מעצרו, ואף על פי כן, החליט כי אין לקבל את חלופת המעצר המוצעת, לפחות לא בשלב בו המתלונן, המתגורר עם העורר באותו הכפר, טרם מסר את גרסתו בבית המשפט.

           על החלטה זו מוגש הערר שבפניי.

3.        תחילה, טען בא כוח העורר כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי קיימת תשתית ראייתית המצדיקה את מעצרו של העורר. בדיון שנערך בפני ביום 7.4.11, חזר בו מטענתו זו, אולם עמד על טענתו כי יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, לפיה ישוחרר למעצר בית בבית אביו ויעמיד ערבויות כנדרש. לטענתו, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי חלופת המעצר שהוצעה אינה מאיינת את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם. לדבריו, בנסיבות המקרה, יש להסתפק בחלופת המעצר, שכן העבירות אותן ביצע לכאורה העורר הינן במדרג חומרה נמוך, משום שלא מדובר בשימוש בנשק חם, או בתקיפתו הפיסית של המתלונן. בנוסף, ציין כי העורר הינו בחור צעיר, אדם בן 25, ממשפחה נורמטיבית, ללא עבר פלילי. הוא סבר כי יש בכוחן של תכונות אלו כדי להמעיט במידת המסוכנות הנשקפת ממנו ולחזק את הצורך למצוא עבורו חלופת מעצר הולמת יותר ממעצר בפועל.

           במהלך הדיון בפני, הוסיף בא כוח העורר כי הודעותיו של המתלונן במשטרה אינן מפלילות את העורר, ומכל מקום הסכים לכך שהודעות אלה יוגשו במשפט ללא צורך בעדותו ובחקירתו של המתלונן. לדידו, יש בהסכמה זו כדי לפתור את החשש שהביע בית המשפט קמא, כי שחרורו של העורר לחלופת מעצר בכפר מגוריו, יטיל מורא על המתלונן המתגורר באותו הכפר, ואף עלול להשפיע על עדותו במשפט.

4.        מנגד, טענה באת כוח המשיבה כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לדבריה, אין להקל ראש בחומרת המעשים המיוחסים לעורר, שבמהלך השוד הנטען שביצע איים באמצעות סכין על חברו, המתגורר עימו באותו הכפר. היא הוסיפה כי האיזון שבית המשפט קמא עשה בנסיבות אלה הוא האיזון הנכון, שכן המתלונן טרם העיד בבית המשפט, וקיים חשש ממשי כי במידה והעורר ישוחרר לחלופת מעצר, הוא ינסה לגרום לשיבוש עדותו של המתלונן. לבסוף, ביקשה כי גם אם יוחלט לשחרר את העורר לחלופת מעצר, מן הראוי כי בטרם יעשה כן, יבחן שירות המבחן את החלופה המוצעת בעיקר בהתייחס להשפעתה האפשרית על עדות המתלונן.

5.        כאמור, בדיון שנערך בפני הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו. משכך, שתי שאלות ניצבות בפנינו: הראשונה הינה האם נשקפת מסוכנות מן העורר המקימה עילת מעצר, ובמידה וכן, האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעי שפגיעתו בחירות העורר פחותה, כמתחייב מהוראות סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).  

6.        לעניין עילת המעצר, כבית המשפט קמא, אף אני סבורה כי העבירות בהן מואשם העורר ונסיבות ביצוען, מעידות על המסוכנות הנשקפת ממנו. על פי הנטען בכתב האישום, העורר הגיע עם חבריו למקום ביצוע העבירה כשהוא חמוש בסכין ובאגרופן, עטה על פניו רעלה, נכנס לחנות לאחר שניפץ את דלתה, ובמהלך השוד השמיע איומים והשתמש באלימות כלפי המתלונן. לאחר מכן, ניסה להימלט מן השוטרים שדלקו אחריו. מאפיינים אלו של המעשה המיוחס לנאשם מעידים כי נשקפת ממנו מסוכנות לציבור. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו כי "כל מעשי השוד, בהם אדם משחרר לעצמו הרסן לתקוף אחר וליטול דבר שאינו שייך לו, מצביעים על אופי עברייני ועל מידת מסוכנות, בייחוד עת מתלווה למעשה שימוש באלימות והשמעת איומים". הנחה זו אף מתחזקת נוכח העובדה שלעורר מיוחסת עבירת שוד בנסיבות מחמירות, המקימה חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים (ראו: בש"פ 2411/08 מוסא נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 2.4.08); בש"פ 7535/10 וקסמן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.10.10)). לפיכך, אין להמעיט מחומרת העבירות המיוחסות לעורר, ובפרט עבירת השוד. עבירות אלו ונסיבות ביצוען, מעידות על המסוכנות הנשקפת מן העורר, המקימה עילת מעצר.

7.        משקבעתי כי קיימת עילת מעצר כלפיי העורר, אדרש לשאלה האם ניתן להשיג את מטרת המעצר ולהסיר את החשש לשלום הציבור ולנפגעים הקונקרטיים בדרך של שחרור לחלופת מעצר, שתפגע פחות בחירות העורר. הכלל הוא כי על בית המשפט לבחון כל נאשם על נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו ונסיבותיו האישיות (ראו: בש"פ 5426/05 טייכמן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.6.2005)). במקרה דנן, סבורני כי נסיבות ביצוע העבירה, כמו גם נסיבותיו האישיות של העורר, מצדיקות בחינת חלופת מעצר מתאימה.

           בהיבט נסיבות ביצוע העבירה, אין מצרפן מוביל למסקנה שמדובר במעשה שוד הכרוך בהפעלת אלימות מן הרף הגבוה. העורר לא השתמש בסופו של יום, בכלי הנשק בו אחז ולא הפעיל אלימות מופרזת נגד המתלונן. בית המשפט קמא אף היה נכון להניח כי בנסיבות המקרה פציעת המתלונן על ידי שימוש בנשק הייתה רחוקה מלהתממש. עוד נקבע כי ההחלטה לביצוע השוד לא הייתה מתוכננת מראש. העורר וחבריו, ביצעו לכאורה את המעשה כאקט ספונטני, בהיותם נתונים תחת השפעת אלכוהול. אמנם אין בכל אלה כדי להמעיט בחומרת העבירות המיוחסות לעורר, אם כי ייתכן בהחלט כי בנסיבות הביצוע הללו, יכול שניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר על ידי חלופת מעצר. 

           נוסף על כך, גם בחינת נסיבותיו האישיות של העורר, מטה את הכף לטובת בחינת חלופת מעצר בעניינו. העורר שבפניי הינו בחור צעיר, מנהל אורח חיים נורמטיבי, ועובד למחייתו. הוא נעדר עבר פלילי, וזאת לו ההסתבכות הראשונה עם החוק. בנסיבות אלו, חשיפתו לעולם הפשע במסגרת מעצר עד תום ההליכים עלולה להיות בעלת השלכות פוגעניות במיוחד (ראו למשל: בש"פ 6524/09 דואני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 8.9.09)).

           שיקול נוסף אליו יש להתייחס בטרם אצווה על בחינת חלופת מעצר בעניינו של העורר, הינו החשש שהביעה באת כוח המדינה, כי שחרורו לחלופת מעצר עלול לסכל את עדות המתלונן במשפט. על פי הטענה, העורר והמתלונן מתגוררים באותו הכפר, וקיים חשש ממשי כי במידה והעורר ישוחרר לחלופת מעצר הוא ינסה לשבש את עדות המתלונן. אף בית המשפט קמא התייחס בהחלטתו לסוגיה זו, בציינו כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר בשלב בו המתלונן טרם העיד במשפט. ואכן, סבורני כי אילו היה משוחרר העורר לחלופת מעצר בכפרו בטרם העיד המתלונן, היה הדבר יוצר סכנה לשיבוש עדותו של המתלונן. אלא שעתה, קיימים שני טעמים המקהים חשש זה: ראשית, כעולה מדבריי בא כוח העורר, הודעותיו של המתלונן אינן מזכירות את שמו של העורר, ואם אכן כך הדבר, הרי שיש בזה כדי להפיג את החשש שהעורר ינסה להשפיע על מוסר הודעות אלה. שנית, כפי שציינתי, בא כוח העורר הסכים בדיון שבפני כי הודעותיו של המתלונן במשטרה יוגשו במסגרת המשפט בלא שיעיד. הסכמה זו לא הובעה בבית המשפט קמא, ומשהועלתה בדיון שבפני לא הביעה באת כוח המדינה התנגדות, אלא ביקשה כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי וכן כי חלופת המעצר תבחן על ידי שירות המבחן בהתייחס להשפעתה על עדות המתלונן. מבלי לטעת מסמרות ולקבוע שהמתלונן אכן לא יעיד במהלך המשפט, שהרי הכל כפוף להסכמת הצדדים ולהחלטת הערכאה הדיונית הדנה בעניין, סבורני כי יש בכוחם של שני טעמים אלה כדי לבטל את הסיכון שבשיבוש עדותו של המתלונן. זאת, בכפוף לכך שחלופת המעצר שתקבע תהה רחוקה מרחק משמעותי מן הכפר בו מתגורר המתלונן, על מנת שלא לשבש את מהלך המשפט, במידה והמתלונן יידרש בכל זאת להעיד, בין אם נגד העורר ובין אם נגד הנאשם הנוסף שבכתב האישום. 

8.        מן האמור לעיל עולה כי לא ניתן לשלול לגמרי מסוכנות מן העורר. עם זאת, סבורני כי הנסיבות הפחות מחמירות שבביצוע העבירה, נתוניו האישיים, העובדה שהמתלונן אינו מפליל את העורר בהודעותיו, וכן ההצהרה כי הודעותיו של המתלונן יוגשו מבלי שיעיד במשפט, הכל כפוף כאמור להסכמת הצדדים ואישור בית המשפט כל אלה, מצדיקים בחינת חלופת מעצר הולמת, אשר תיפגע פחות בחירותו של העורר, תוך השגת מטרת המעצר. ואולם, אין בידי לקבל את הצעת בא כוח העורר לחלופת מעצר, מבלי שזו נבחנה על ידי שירות המבחן. לפיכך, העניין יופנה לשירות המבחן, לשם בחינת חלופות המעצר המוצעות בהתייחס להשפעתן על המתלונן, ובכפוף לכך שתהיה זו חלופה המרוחקת מרחק משמעותי מכפר מגוריו של המתלונן. לאחר הגשת התסקיר, ייבחן בית המשפט המחוזי בשנית האם בכוחה של חלופת המעצר המוצעת לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר ואת החשש מפני שיבוש הליכי משפט.

סיכומו של דבר, הערר מתקבל במובן זה שיוגש תסקיר שירות המבחן בעניין חלופת המעצר לבית המשפט המחוזי חיפה תוך 14 יום, ובעקבותיו יורה בית המשפט על המשך הטיפול במעצרו של העורר. עד להחלטה אחרת בעניינו, יוותר העורר במעצר.

           ניתנה היום, ז' בניסן תשע"א (11.4.11).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ